הטיול לערד ביום סתוי

אתמול היה יום מאוד ארוך

החלק הטוב שבו היה הטיול הארוך עם האופנוע לערד. החלק הרע זה הערד 😂 אבל גם בערד יש חלק טוב, מבשלת בירה שיטה. הטיול הזכיר לי כמה אני אוהב ומתגעגע לרכיבות ארוכות בין מבשלות, בין הנופים. כן ייתכן שהיה מרדף עם אינדיאנים מקומיים (בדואים) אבל היי.... מה זה טיול לדרום ללא האירוח הבדואי שכולל ג'יפים ורובים ;)

הרכיבה הייתה קשה, מזג אוויר רחוק מאופטימאלי, עם רוחות חזקות שהיה צריך להיאבק בהן בדרך, ומעט שעות שינה אחרי סופ"ש עמוס בעבודה עם לקוחות. מי שלא רוכב, לא יודע מזה להיאבק ברוחות עזות, זה לפעמים מזכיר אימון בחדר כושר, רק שאם אתה לא מצליח בתרגיל.... הרוח יכולה להעיף אותך לאלף עזזל. אז בסוף האתגר כביש 6 מוביל אל הדרום, ואז נתקלים תמיד בשלטים האלו שכל כך מאפיינים את הנגב: "זהירות גמלים בדרך". לא משנה כמה פעמים תראה את השלט, זה ייראה מוזר, ומשעשע. המקומיים לא מתרגשים מהשלט אך גם לפי מהירות הנסיעה לא נראה שמישהו נזהר.

שמח לומר שאני מצליח להגיע לערד ללא ווייז וללא התברברויות מיותרות, ורק חבל שלמבשלה עצמה אין שילוט והייתי צריך להסתובב ברובע האומנים ו.... השם ירחם, לשאול אנשים איפה המבשלה. לא הפעם הראשונה שלי אצל ז'אן, אבל הפעם זה לא היה ביקור נימוסים או בילויים, אלא ביקור עבודה. לסיים וסגור את הבירה החדשה שתצא עוד כחודש, ולשבת לתכנן את הבירה הבאה, ניסוי שמעניין לעשות. הבירה שתצא עוד חודש, תצא בכמות גדולה בבקבוקים ובחביות. הניסיונית, בכמות קטנה ורק לחביות. הפינישים, והדיוקים כדי שהבירה תצא כמו שמתכוונים, כמו שנרצה להגיש אותה ללקוח, זה לא מעט עבודה ובתקווה, תאהבו את היצירה. הישיבה עם ז'אן והמאמץ הבטיח לי טעימה של יצירת מופת שלו שתצא בקרוב, ועם יד על הלב, אחת הבירות הישראליות הכי טובות שיצא לי לשתות, על אף התווית הלא כך מוצלחת לטעמי. איך שפתחנו את הבקבוק, הגיע חבר נוסף בהפתעה, עמית מלצר האלוף שגם הוא מבשל בירה אצל ז'אן. עמית נראה עייף ותשוש לא פחות ממני, כן, חיים של בעל בר לא תמיד פשוטים. אז ישבנו, עם בקבוק הבירה וטעימה של ג'ין מצויין של מזקק ביתי ששותה הרבה בבית הבירה של שיטה. רמז, תבואו לבית הבירה ואולי תזכו לפגוש את המזקק ואת ז'אן ולטעום דברים נפלאים, היה גם רום אח"כ.

אחרי שעמית הלך, חזרנו ללוח התיכנון, מדידות של רמות אלכוהול, PH וטעימות, לראות איך הבירה מגיבה עם תוספות שונות. בטעימה הראשונה מקבלים איזה חוייה, ואז נותנים לבירה לשבת, להתחמצן ולהתחמם ולראות מה קורה איתה אז. בודקים איך היא מגיבה לתוספות שחשבנו להוסיף לה, חלקן עובד מדהים, חלקן פחות. אחרי זה צריך לטעום ולתכנן את הכמויות המדוייקות, עד שמגיעים לתוצאה שגורמת לכולם לפקוח עיניין ולומר אאוריקה. היה מאוד כיף להשלים את המשימה ועכשיו, קפה והביתה.

הרכיבה הביתה הייתה מאוד אמוציונאלית. כביש סדום-ערד לוחץ לכל אופנוען על נקודות רגישות. מצד אחד, איך שעולים על הכביש, רואים את השילוט של: "זהירות סיבובים מסוכנים". שלט שכל אופנוען נדרך, מתחיל לחייך ונכנס לפוקוס קיצוני. מצד שני, באמצע הדרך הכביש "מקושט" באנדרטאות של אופנוענים שאיבדו את חייהם בשל התחביב. אבל הכביש היפה, שגם מתוחזק היטב עם מלא מקומות עצירה יפים לתצפית על המדבר ולים המלח. נקודות תצפית שמתאימות גם לשבת עם קפה ופשוט לבהות בנוף הבראשיתי אל האינסוף.....

אחרי הרכיבה הטכנית של ירידות לים המלח, מתחיל הכביש הנהדר לאורך מה שהיה קרוי פעם ים המלח, כיום בריכות בדרומו שממשיכות לרוקן ולייבש את הפלא הטבעי הזה. שאריות של ים בצפון. לרכוב על הכביש הזה על 150 זה חצי אקסטזה. במיוחד בזמן שקיעה, השמיים אדומים והנוף החצי מיתי מתחבר עם סיפור הקץ של סדום. ארוחת ערב קצרה במפגש הלידו, שבו זמנית גם תמיד כיף כי זה מתקשר לחופשה ולים המלח, וגם לא .... איך נאמר, לא מציאה קולינארית.

מבט חטוף אל השעון מסיים את החופשה ומזכיר שצריך למהר להכין את הברים לערב. גז כמעט עד הסוף כל הדרך במעלה לירושלים. לרוב לא חושבים על זה, אבל הרכיבה מים המלח, לירושלים, שלוקחת כ-20 דקות היא טיפוס מ 400- מטר מתחת לפני הים, למעל 800 מטר מעל פני הים. טיפוס של 1200 מטר בגובה וזה לאורך 33 ק"מ בלבד.

עכשיו זה רק מבהיר כמה צריך לבשל בירה במבשלות, לפעמים זה רק לטיול כייפי.