סיכום המסע בין מבשלות הבירה של ישראל

פעם, אם היינו באים לביקור אצל דוד בן גוריון סביר להניח

שהוא היה מרשה לנו לבחור בין גזוז בטעם תות

לבין לימונדה שנעשתה מלימונים צהובים שפולה סחטה במו ידיה. גם סביר להניח שהוא לא היה מאמין שתוך

כמה עשרות שנים תצמח פה תעשיית יין מפוארת עם לא מעט בקבוקים שיעמדו בתחרויות מול מתחרים

מאיטליה ומצרפת ויזכו בהן. אבל דבר אחד בטוח, דוד בן גוריון, בחלומותיו הורודים ביותר לא חלם שיבוא יום

ויבשלו בארץ המובטחת בירה ישראלית שורשית. כזו שאוטוטו מתחילה לתת בראש לקולגות האיריות, הצ'כיות

והגרמניות.

אז איך? איך אנחנו מצליחים להפתיע כל פעם מחדש? - הרבה דיו נשפך בניסיונות לכתוב תשובות לשאלה

הזו. אבל כנראה שכקבוצה, אנו הישראלים, שכבר עברנו לא מעט בחיים, נחושים להפתיע את עצמנו כל פעם

מחדש. הייטק? קטן עלינו. יין? אנחנו יכולים ללמד את האיטלקים איך להכין. טכנולוגיה צבאית? כנראה

שהאיראנים ימשיכו לנבוח כי לנשוך הם קצת מפחדים. ובכלל, כל תחום אותו אנו מחליטים לקחת ברצינות -

מצליח. אנו נכנסים לכל נושא בכל הכח וגם אם עד היום, בירה טובה הייתה נחלתו של הגרמני השיכור הממוצע

בלבד הרי שהיום טובי בנינו יכולים ללגום אותה, ישראלית וחצופה, בכל בר שכונתי.

מסע על אופנוע תוך ניתוק כמעט מוחלט מטרדות היומיום הוא דבר שלא כולם זוכים לו אבל הוא שווה כל רגע.

דרך האופנוע, כמה אבסורדי, אתה לומד להתחבר לטבע ולגלות שהוא קרוב יותר אליך, אתה מבלה פחות זמן

בפקקים ומקצר את הדרך על ידי רכיבה על שבילי כורכר עם נוף מדהים.

בארבעת ימי המסע למדתי לאהוב צד אחר של הארץ שלנו, צד מוכר פחות מכיוון שהוא עדיין בחיתוליו. אני,

שותפי הזמניים למסע ובכלל, כל אנשי התעשייה הצעירה של הבירה בארץ מאחלים לעצמנו שהתחום הזה

יגדל ויתפשט ואט אט ישראלים יעברו לשתות בירה איכותית בהפסקת הצהריים של יום עבודה ולא מיץ תפוזים

מוגז עם ים של חומר משמר.

ואם כבר מדברים על צדדים לא נעימים הרי שהנושא של תאונות הדרכים ונסיעה בשכרות מדאיג את כולנו.

בירה ורכיבה, כמו כל סוג אחר של אלכוהול ופעילות מוטורית היא מסוכנת וגם אסורה. נדגיש כי אני וכל מי

שרכב איתי, או נסע, במהלך המסע הזה דאג יותר מכל לרכיבה בטיחותית. כשהגענו למבשלות הבירה טעמנו

בירה בכוסיות טעימה קטנטנות ואפילו לא גירדנו את רף האלכוהול האסור בנהיגה. יותר חשוב, הרף שמסכן

אותנו. במהלך העבודה על הכתבות שמרנו על כתיבה קולחת וכיפית והשתמשנו בתיאורים ציוריים יותר כדי

להדגיש נקודות חשובות שעלו במהלך המסע. אנא ראו כתבות אלו רק כאופציה לטיול שאותו תוכלו לתכנן

בעצמכם אך באם הנכם מעוניינים לבצע טעימות בכוסות גדולות יותר – אנא דאגו וודאו טרם היציאה מהבית

שהמפתחות יהיו בידיים של מישהו אחר וזיכרו שגם מורכב שיכור זה לא עניין פחות בטיחותי מנהג שיכור.

לפני שנתיים טיול בין מבשלות בירה בארץ היה מסתיים בשלוש שעות. בזמן הקצר שהתעשייה הזאת קיימת

היא עושה חייל ושועטת קדימה במלוא הקצב והמרץ. זה מפליא עוד יותר בהתחשב בעובדה שכל תעשיית

בירות האיכות בארץ שכוללת מבשלים, מדריכים, יבואנים, ספקי שרות, יבואנים של חומרי גלם וחובבי בירה

אמיתיים (כמונו), עומדת בסך הכל על כחמישים איש בלבד(!). בינתיים, מה שחסר בעולמה המתפתח של

הבירה בארץ הוא בעיקר כמות גדולה יותר של אנשים שיתחילו לשתות אותה. המבחר הוא אדיר, הבירה

מצויינת, כל מבשל מכין בירה בסגנון שונה עם אופי, מרקם, צבע וטעמים שונים ולכן כל לקוח יכול למצוא היום

בקלות יחסית בירה שמתאימה לטעמו האישי והיחודי. כשאתם מבקרים בבר חדש, אל תהססו לבקש לטעום

בירת חבית. זה מקובל לחלוטין וכך אתם יכולים יחסית בכמה ביקורים קצרים בברים שונים לגלות עולם שלם

וחדש של בירה מסוגים שונים. כשתחליטו לשלם עבור כוס בירה שממש אהבתם תמצאו שההפרש בין בירה

זולה לכזו שנחשבת יקרה יותר לא עולה על 10 שקלים. זהו הבדל לא משמעותי כלל בהשוואה לעולם היין או

הוויסקי. אחרי פסח 2012 הכניסה רשת שופרסל לחלק מסניפיה את בירות הבוטיק של מבשלות ג'מס, נגב,

מלכה, אלכסנדר ואולי עוד מישהו ששכחתי. כך שהיום, יותר מתמיד כולם יכולים לקנות בירה ישראלית טרייה

ואיכותית גם בלי להגיע למבשלה.

ייתרון עיקרי בבירות בוטיק הוא שרובן לא עוברות פסטור והסינון שלהם גס יותר. לכן הן עשירות יותר בטעמים

וגם טריות יותר. בנוסף, בבירה יש פחות קלוריות מאשר במיצים טבעיים או מוגזים. בניגוד למה שחשבתם,

בירה היא לא משקה משמין אלא הצ'יפס או השניצלונים שאתם מנשנשים אחריה. בירה טרייה יותר ומסוננת

פחות כמו בירות הבוטיק גורמת לתחושת שובע כי היא בעצם עשויה מאותם החומרים כמו לחם רק עם מרקם

של נוזל.

כבר היום תעשיית הבירה פרושה על פני כל הארץ. החל מהדרום המדברי דרך כל מישור החוף, איזור ירושלים,

השרון, הגליל והגולן. ברור שרציתי להגיע לכל מקום בו מבשלים בירה אבל בשביל זה הייתי זקוק לעוד יומיים

שלושה. אולי אעשה זאת כשהשיער שלי קצת יאפיר וכשארכב על הארלי-דיווידסון באופן קבוע, אבל אז אצטרך

חודש. בתקווה.

בדרך כלל לתעשייה חדשה יש גם חבלי לידה וכדי שתבינו עד כמה האנשים שמאחורי הבירה הטעימה שאתם

שותים עובדים קשה ראיתי לנכון לשתף אותכם בכמה מאותם חבלים:

 חלק מהמבשלות עוד לא הגיעו לרמה מקצועית גבוהה ולא תמיד טעמי הבירה שתשתו יהיו אחידים,

גם בבירות מאותה מבשלה, בגלל חוסר הקפדה על דקויות בתהליך הבישול/תסיסה/ביקבוק.

 חשוב לציין: לא כל מבשלי הבירה הם בשלנים מוכשרים וכמו בכל תחום גם לכאן השתרבבו כמה

חובבנים. מעט אנשים שפגשתי ושטעמו בירה אחת לא מוצלחת השליכו ממנה על כל הבירות

הישראליות וההפסד הוא כולו שלהם. לכם אני מציע: שמרו על ראש פתוח.

 לפעמים הבישול לא יוצא מוצלח. מכיוון שעלויות יצור הבירה גבוהות וגם ככה המבשלות הצעירות לא

נהנות מעודף מזומנים הן מוכרות את אותה בירה לא מוצלחת ומקוות ששמן לא ייפגע.

 מבשלות בירה חדשות מתייחסות להעברת הבירה לחבית כאילו הייתה החבית בקבוק גדול. ראוי

לבצע תהליך שונה ומקצועי יותר. בפועל, בר שרכש את החביות הללו ורוצה למזוג אותן, נתקל

בבעיות מיותרות במזיגה ובהקצפה.

 יש מבשלות שמשקיעות המון כסף במבשלה, בידע, בעובדים אך חוסכות בציוד מזיגה. התוצאה כמו

שהסברתי בסעיף הקודם: תקלות במזיגה וחוסר מוטיבציה של הברים לעבוד עם חביות. בעלי

מבשלות, חשוב שתדעו, רוב הבירה הנמכרת בכל בר היא בירת חבית. אם לא תשקיעו בחביות

תאבדו לקוחות לטובת המתחרים שלכם.

 הבעיה העיקרית והגדולה ביותר היא המיסוי הכבד והמיותר. מישהו בממשלת ישראל שעדיין שבוי

בדעות קדומות לא חושב שבירה אמורה להיות מוצר זול ועממי. לא מספיק שאנחנו מוכרים כליה כדי

לממן את הביטוח של האופנוע, מאה ועשרים מחממי הכיסאות במשכן הכנסת דאגו לייצר עבורנו מס

שנקרא מס קנייה: יותר מ-2.5 ש"ח לכל ליטר בירה מקומית או מיובאת בלי שום קשר לעלות

הראשונית. המס הזה הוא בנוסף למיסים הרגילים כמו מע"מ וכדומה. ראוי היה לעודד ייצור מקומי על

ידי ביטול המס הזה לפחות על הבירות שמבושלות בארץ.

למרות הכל תמיד מומלץ לנסות מבשלות חדשות. גם אם לא היתה בירה טובה בפעם הקודמת, אחרי מספר

חודשים תנו להם צ'אנס נוסף מכיוון שמבשלות הבירה בארץ בתהליך של בנייה, למידה ושיפור מתמיד. בואו

נתמוך בתוצרת המקומית!

הידעת?

מים – בירות מסויימות זקוקות למים משובחים. אמנם המים בארץ בעייתים אבל את הכל ניתן לתקן בתהליך

כימי או שאפשר לייצר בירה שמתאימה למים שיש לנו כאן.

התהליך - בירה עושים משעורה, פרחי כשות, מים ושמרים. לעיתים מוסיפים לה קצת תבלינים – חומרים

טבעיים ודגנים מלאים. בירה אמיתית מגיעה ללא חומרי טעם, צבע או ריח, ללא חומרים משמרים, תוספי מזון

ושאר תוספות מזיקות.

השמנה - בירה היא לא משקה משמין אלא משקה בריא ומזין כל עוד שותים במידה ולא בהגזמה.

אוכל - בירה במהלך היום עם ארוחת הצהריים לא פוגעת בתפקוד ולא פוגעת בעבודה. להפך, היא מייצרת

מצב רוח טוב, משפרת את הארוחה ואת המשך היום.

רפואה - הוכח בעשרות מחקרים רפואיים שצריכה מתונה וקבועה של בירה מקטינה סיכוי לחלות במחלות

זיהומיות, בחלק מסוגי הסרטן וברוב המחלות שקשורות לבעיות לחץ דם.

ספורט - בירה יעילה יותר ממשקאות איזוטוניים בהחזרת המינרלים והמלחים לגוף אחרי פעילות גופנית.

"בירה זו ההוכחה שאלוהים אוהב אותנו ורוצה שנהיה מאושרים!" – תומס ג'פרסון, הנשיא השלישי של ארה"ב.

אופנועים ומספרים

223,928  חרקים נמרחו על הקסדה שלי במהלך המסע, וגם אבן אחת.

1190 קילומטרים נחצו.

500.05  שקלים הוצאו על 64 ליטר של בנזין עבור הרבע טון. אם חזרתי, כנראה שהוא לא היה מהול.

יש כ-50 מבשלות בירה בוטיק בארץ

מתוכן כ-30 מסחריות שניתן למצוא את מוצריהן בחנויות/ברים.

מתוכן ביקרתי ב-18 קיימות ו-1 שעומדת לפני פתיחה.

טעמתי מעל 70 בירות שונות,

סחבתי הביתה 27 בקבוקי מתנה. עד עכשיו לא ברור איך היה לי מקום בארגז.

המסע ארך 4 ימים.

עם 1 אלכוהוליסט,

3 אורחים,

1 רבע טון,

והמון אנשים טובים. חלקם הגדול מייצר בירה. כולם שותים.

אנו מתכוננים לטיול הבא. יש לכם רעיונות? שתפו אותנו בדף הפייסבוק של הגלן בר. מי שיעלה את הרעיון הכי

מוצלח אולי יזכה בכרטיס טיסה לאירלנד או במבשלת בירה.

#bloggingtips #WixBlog